יום שבת, 5 במרץ 2016

דה-פרסונליזציה???

דה-פרסונליזציה-הסימפטומים כוללים תחושתאוטומטיות, ניהול שגרה יומיומית ללא יכולת לחוות את החיים במלואם, הרגשה שהאדם נמצא בסרט או בחלום, תחושה של האדם שהוא נמצא מחוץ לתהליכי החשיבה והנפש שלו, תחושת נתק מהגוף, חוויות חוץ-גופיות, והרגשה כללית של ניתוק מ"האני-העצמי", מהסביבה ומהמציאות.
רוב, הפרעת דה-פרסונליזציה נגרמת כתוצאה מהתעללות רגשית, פיזית ו/או מינית. הפרעת דה-פרסונליזציה יכולה להיחשב כמנגנון הגנה שכן מטרת התסמינים הבסיסיים שלה היא להגן על הסובל מרגשות קשים ומהתנסויות מאיימות עבורו. הסובלים מההפרעה חשים ש"העצמי" שלהם אבד או השתנה. בנוסף, כאשר הם מסתכלים על עצמם במראה הם עלולים להרגיש זרים לעצמם בגלל תחושת הניתוק מהסביבה ומתחושת העצמי.
תסמינים (חלק מהם ):
  • צפייה בהתנהלות של עצמך כצופה מבחוץ.
  • הקול האישי נשמע זר ולא אמיתי.
  • מחשבות רצות וניתוח מתמיד של כל דבר ודבר.
  • חשיבה קיומית והרגשת ניתוק מהעולם
  • תחביבים מועדפים כבר אינם מהנים לעשייה
  • ראיית העולם מבתוך סוג של ערפל ותחושת ערפל במוח.
  • הרגשה של מת מהלך תוך זיוף רגשות על מנת להתנהג ולהיראות נורמלי.
גורמים (אחד מהם ):
  • טראומה בילדות: הפרעת דה-פרסונליזציה מקושרת לטראומה רגשית בילדות, בעיקר בעקבות התעללות מינית והתעללות והזנחה רגשית ‏‏‏[3] רבים מהסובלים דיווחו שהם חוו מעט מאוד הורות חיובית במובן של דאגה, מעורבות, אמפתיה ותמיכה של ההורים.


 דיפי (כינוי חיבה לדה-פרסונליזציה,קיצור של ההפרעה) לא גורם לאובדן שפיות/הזיות/פרנויה. אתם לא משתגעים  ואתם לא באמת מאבדים את היכולת שלכם לשלוט בגופכם ולתקשר עם העולם. דיפי גורם לכם לחשוב כך, והפחד והחשיבה על זה מגבירים את התחושות. אבל אתם לא באמת משתגעים.
ממה שלי יצא לקרוא, לרוב האנשים זה נגרם כתוצאה מלחץ תמידי של שנים שכוללת בתוכה חרדה רבה, חששות מדברים רבים, חשיבה אובססיבית בכלל, ובעיקר על דברים קיומיים.

לרוב, נכללת גם איזשהי התעללות רגשית/הזנחה רגשית חמורה בילדות ובהתבגרות. דיפי יכול להתחיל מילדות, אך לרוב מתחיל בבגרות צעירה (קראתי בפורום על הרבה אנשים שאמרו שהדיפי שלהם התחיל בגיל 19-20). מתחיל לרוב אחרי אירוע מלחיץ במיוחד, בעיקר שינוי משמעותי בחיים.
 לנסות להימנע מחשיבה אובססיבית ומחשיבה קיומית. במקום זה אפשר להתעסק בדברים שמרגיעים וגורמים לך להרגיש טוב, כמו: מוזיקה, סרטים, ושאר תחביבים.
- טכניקות רגיעה שונות. דבר שלי מאוד עוזר באופן אישי: לשכב על המיטה ולשחרר את הגוף. אח"כ לקחת 3 נשימות עמוקות ולשחרר אותם לאט. לדמיין איך הן חולפות דרך הגוף. גם לחשוב תוך כדי על מקום שמרגיע אותך. לדמיין את זה.
- שוב, הסחת הדעת מהדיפי. זה מאוד מאוד חשוב. לנסות להיות כמה שיותר פעיל ולהתערבב בסביבה. לחיות ולעשות כמה שיותר. זה דבר מאוד קשה כשמרגישים מנותקים במיוחד וסובלים מראייה מוזרה, אבל זה חשוב. לא לתת לדיפי להפחיד ולנצח אותך. להילחם ולהיאבק בזה. לא כדאי להתבודד ולחיות בתוך הראש שלך כי אז זה רק מחמיר. צריך לזכור שהכל רק בראש ואתה בסדר. אתה בנאדם אמיתי כמו כל האנשים שמסביבך.
- להאמין בעצמך ולהאמין שאתה יכול לנצח את הדיפי.

כנראה שזה מה שאני חוקרת כל חיי, כנראה כך אני מרגישה כשאני מתחילה לדבר לעצמי ולתאר לעצמי את המציאות כי אני מרגישה שהגוףשלי כאן והראש והלב במקום אחר,סוג של ניתוק מהמציאות למשל עכשיו אני אומרת לעצמי : את בחדר השינה,מול המחשב הנייד,החתול לידך,את כותבת בבלוג שלך מאמר על משהו שמפריע לך,משהו שאת מרגישה שאת צריכה לחקור.
הנה,עכשיו אני מרגישה את המציאות.חיברתי את עצמי לכאן.התקרקעתי. 

הראש שלי אכן מלא במחשבות קיומיות על מצב כלכלי, חרדות מהעבודה שלי,פחדים מהעולם ומהסביבה,חשש שאפגע,שאעלב,שלא אעמוד על שלי,שלא אכבד את עצמי.
אין לי תחביבים והיפסקתי לאהוב את מה שעשיתי פעם.
אני אכן חושבת המון ומנתחת כל סיטואציה במקום להרגיש אותה ולהביא אליה את האני האמיתי שלי,את עצמי,שאני יודעת שהיא שם אבל...לא מרגישה אותה.
אני יודעת שאני טובה,כשרונית,יצירתית,אוהבת,בעלת נתינה גדולה מאד, שאני יכולה לפתוח את לבי,שאני אדם מעניק,מנהיגה אמיתית פשוט-לא מאמינה בעצמי מספיק שזה אכן כך,אולי אפילו חוששת מזה,אולי בורחת מזה ולכן לא מעזה לעשות דברים ,ליזום.
היום נזכרתי במשהו שאמרתי לעצמי וזה די עזר לי כי גם יישמתי:
תעשי,כל הזמן תעשי,תהיי מעורבת יותר,מחוברת יותר לסביבה,תצאי לטיול,תכירי אנשים חדשים,בעבודה אל תתביישי להנהיג,תיהני מכל רגע,מהכאן ועכשיו.
וכן,אני לעיתים קרובות צופה בעצמי כאילו מבחוץ, כאילו אני מסתכלת על ליה ולא מזהה את עצמי.
לעיתים,אני עומדת מול המראה,קרוב מאד למראה ומסתכלת עמוק בתוך עיניי.אני רואה שם דמות ,את הנשמה האמיתית שלי,את ליה האמיתית ופתאום  עולה שם פחד.פחד מהטוב? נשמע הגיוני מאד.

וכן,אני נמנעת מלהרגיש רגשות קשים:שלא כיבדו אותי,שאני כועסת,שאני עצובה,שאני מאוכזבת,אני כועסת על עצמי שהרגשות הללו בכלל קיימים,שהם שם,מפחדת מהם שמא הם יפרקו אותי ואתמוטט כי הרגשתי אוחתם רוב חיים כשנפגעתי מאנשים .לכן,ציינתי רק גורם אחד לדה-פרסונליזציה שרשמתי למעלה : התעללות רגשית/מינית כי זה מה שעברתי,זה מה שחשתי,שנאטמתי מהפחד להיפגע שוב.
הגורמים האחרים לא רלוונטיים:סמים למשל.לא נגעתי מעולם.
התעללות רגשית/מינית היא הגורם לכך.

דיברתי על כך היום עם אחי.הוא נתן לי עצה טובה :Let it be -פשוט,גם אם זה נכון, לקבל את זה כמו שזה ולפעול כדי למדר את התופעה.

איך חיים עם זה? איך פוגשים בן זוג במצב כזה? האם הוא יקבל את זה ?האם אני אקבל את זה ? איך חיים במצב שבו צריכים באופן קבוע לתאר לעצמי את המציאות כדי להרגיש אותה ? האם אני צריכה פסיכיאטר?
למה אני כועסת על ההפרעה הזו אם זוהי אכן ההפרעה אצלי?ואולי לא?אבל כך אני מרגישה,שאני לא מרגישה.
בגלל זה לפני שבוע כתבתי שיר "אם רק ארגיש".הוא כעת בהלחנה .מקווה שיגיע לידי הזמרת הנכונה ואפרוץ עם השיר הזה החוצה.אולי בכלל אני צריכה לעשות מזה עסק מההפרעה הזו.לחקור את הנושא ולהרצות בתחום אבל קודם כל לשפר את מצבי האישי.

הבת שלי אמרה לי היום "אמא,זרמי".היא ראתה אותי בוכה ,מדברת עם אחי על כך שאני רואה את הבטן שלי שגדלה, את הבדידות שלי,את החרדות לגבי המצב הכלכלי .כל חיי לא הבנתי מהי זרימה,מהי שמחה,מהי קלילות.
זה מה שאני הכי צריכה היום-שחרור,זרימה,שמחה וקלילות.

אני רוצה להגיע לייעוד שלי, אולי זה לעזור לאחרים להרגיש לאלה הסובלים מדה-פרסונליזציה ,לאחר שאעזור לעצמי.
להשפיע על האחר לטובה.
אז אולי הייעוד שלי שאני מחפשת אותו זמן כה רב הוא להרגיש כי אני שוב,יודעת שאני מלאת רגש אך לא מרגישה את זה.

אז-אני רוצה להרגיש.
איך ?כמו בשיר של הביטל'ס :
There will be an answer, let it be




יום שבת, 3 באוקטובר 2015

המטרות שלי לשנה החדשה וגם נעילה ושחרור של כל מה שגרם לי לעצב

התחילה שנה חדשה, תשע"ו שמה.
אני צריכה לעשות איתה הכירות .
לפני שהיא באה עשיתי כמה דברים כדי לקבל את פניה בברכה.
התחלתי תכנית ליצירת שפע ,כי הבנתי שאני בוראת את המציאות שלי.
התפללתי ,הכנתי מחברת של כל הרצונות שלי לשנה החדשה, הכנתי את עצמי לקבל את השנה בנפש בריאה ונשמה גבוהה.לפני צאת כיפור, צמתי כמובן, הלכתי לבית הכנסת.התרגשתי מאד בתפילת הנעילה שנעלה את השנה הקודמת .

אלו הם חלק מהרצונות שלי לשנה החדשה :
רכב-מזדה דמיו2
לצאת עם בתי לטיול בת מצווה בחו"ל-שוויץ ופריז
להקים משפחה שנייה עם המון אהבה והרמוניה-להיות אמא שוב
להפוך את "קול אחת" לעמותה שתפעל למען אמהות חד הוריות
שפע כלכלי ולהיות אשת קריירה-יועצת שיווק באינטרנט -יש לי נסיון כבר 7 שנים 

כל שנה אני תוהה מה יהיה השנה?איך אפעל למען המטרות שאני רוצה?
יש לי כיוונים לפעולה ומצד שני יש גם קצת חששות כי הרבה פעמים אנחנו מקבלים מהיקום את הדבר שאנו זקוקים לו ולא את רצוננו ולמרות זאת, זה הכי מדוייק.הבנתי שכל דבר שאני מקבלת מהיקום בין אם זה נעים או פחות נעים זה מדויק לי , לתהליך הצמיחה שאני עוברת, ליכולת ההתמודדות שלי כי הבנתי שאלו מסייעים לי להיות מאוזנת ויציבה,עדינה ורכה .האמת,אני מעדיפה לקבל את הדברים בעדינות במקום להתחרפן כמו שהייתי עושה פעם,ישר נכנסת לסרטים ותסריטים שלא יביישו את הבמאים הגדולים בהסטוריה.

החלטתי השנה גם לשחרר מישהו,דמות שהייתה בעבר בן זוגי.לפני כשבוע היה לי חלום עליו ובכלל באותו השבוע היה לי עוד חלום על אביה של בתי.2 חלומות בשבוע על בני זוג קודמים.מהחלום על אביה של בתי קמתי מרוצה כי הבנתי עם הקימה ששיחררתי אותו די מזמן. מהחלום השני על בן זוגי לשעבר האחרון קמתי קצת מוטרדת כי הסתבר שיש לי עדיין רגשות אליו, כבר חשבתי שהם נעלמו לחלוטין ושקברתי את הרגשות הללו עם מציבה חזקה מבטון אבל הנה , התת מודע שלי שלח לי מסר שאני כנראה עדיין מחזיקה משהו ממנו.אז זהו,אני משחררת אותו.הוא עוד מעט מתחתן ואני רוצה לברך אותו לשנה החדשה בנישואים מאושרים ושחייו יהיו מלאים בשפע ואהבה וכל טוב,שיזכה לילדים ולהדדיות בזוגיות שלו עם אשתו לעתיד.

אני חייבת לציין שאני עושה עבודה מאד יפה ושאני גאה בעצמי על התהליך שאני עוברת.תהליך של עבודה פנימית עם עצמי כל יום-עבודה של עדינות,חמלה,הכלה,קבלה,סבלנות וסובלנות,אהבה.
אני גאה בעצמי על הנתינה של ל"קול אחת"-יוזמה התנדבותית שהקמתי לאמהות חד הוריות באזור הקריות ובה אני פועלת בהתנדבות מלאה.
אני גאה על כך שפתחתי את הלב שלי, תשמעו,זה היה קשה ואתגרי אבל-ניצחתי את האטימות שהייתה בי כי אני רציתי,כי אני פניתי למאמנים ויועצים כי הנשמה שלי העבירה לי את המסר שזה מה שאני צריכה לעשות כדי להיות במקום של אושר והיקשבתי לה.
אתם יכולים לקרוא לזה נשמה, אנרגיה, בורא עולם או כל שם שייראה לכם מוצדק ונכון .

יש התרגשות כלשהי באוויר מדי שנה -מה יקרה השנה? איך היא תהיה?
אני מציעה לכל אדם שרוצה להשיג משהו , שרוצה להיות במקום של אושר,שלווה,שמחה,קלילות,שפע -לעשות עם זה משהו בין אם זה ללכת לאימון,ייעוץ, בין אם זה להתחיל לכתוב-כתיבה היא מאד מרפאה כפי שאתם רואים :) אני באמת לא יודעת מי קורא את זה , אם בכלל ,אני פשוט כותבת לעצמי כדי להרגיש מתוך עצמי, מתוך האני שלי את מי שאני באמת ולהתחיל להאמין שכאשר יש לי רגשות ומחשבות שליליות הם לא מגדירים את האני האמיתי שלי כי האני שלי הוא טהור,זך,רך,הוא קסם והוא פלא,הוא עדין, מקבל,אוהב,נותן ,מכיל,חמלתי ומקסים!

אני מציעה באמת לכל אחד לכתוב כל יום בסוף היום לפחות 5 דברים על דף שאתם יכולים להודות עליהם,דברים שעברתם באותו היום.ליד כל דבר כיתבו את המהות שהישגתם באמצעות הדבר הזה למשל אם טיילתם הישגתם מהות של חופש תנועה; אם קניתם משהו הישגתם מהות של חופש כלכלי.

אלה הם 5 הדברים שלי :
1.תודה על שבת נעימה ושקטה-יכולתי להתבונן בעצמי והיה לי זמן לתובנות חשובות
2.תודה על מאפינס דבש מוצלחים שאפיתי היום-מיקדתי את תשומת הלב שלי באפייה וגם נהניתי ולכן הם יצאו כל כך מוצלחים.הישגתי מהות של מיקוד.
3.תודה על סרט מצחיק-פשוט העיר את כל התאים שבי לשמחה!
4.תודה שישנתי המון-עד 1 בצהריים זה קורה לי לפחות פעם בשנה-הישגתי מהות של מנוחה,הייתי צריכה אותה
5.תודה על כך שאני כותבת כאן בבלוג-חצי שנה כבר לא כתבתי-הישגתי מהות של ריפוי ושפיכת הלב,זוגיות עם עצמי

אני רוצה להוסיף דבר מה חשוב-תודה שיוסי הדגיש שאני צריכה לדייק את הרצון שלי:במקום לומר-אני רוצה זוגיות , לומר:אני רוצה משפחה שנייה ולהיות שוב אמא כי הגעתי כבר למצב שאני בזוגיות עם עצמי-כמובן,תהליך של 3 שנים לפחות.

אז אני מאחלת לכם שנה טובה מלאה בבשורות טובות ורבות כגרגירי הרימון!
אני מאחלת לכם שתקבלו ותאמינו שכל חווייה/אדם שאתם פוגשים השנה מדייק את תהליך הצמיחה שלכם והם הכי מדויקים עבורכם!
אני מאחלת לכם להעיז ולזוז, לאזור אומץ להגשמת החלומות שלכם!

ליה





יום שבת, 11 באפריל 2015

מה לעזאזל אני רוצה?

בחיי,
הרעשים במח לא נותנים לי מנוח.
הנה נגמר פסח,יצאנו,שוב,ממצרים,קרענו השבת את ים סוף ועכשיו אנחנו כולנו אמורים לצאת לדרך חדשה .
הידעתם?
בכל שביעי של פסח אנשים הכי עצבניים כי זו קריעת ים סוף וכמו שזה נשמע "קריעה" משהו בנפש ,חתיכה מהנפש נעלמת שזו חתיכה מציקה בדרך כלל.
זה יכול להיות כעסים,או פחדים,קינאה,עצבים.
מעניין,קשה לנו להיפרד מחלקים כואבים בתוכנו כי הם משרתים אותנו הכי הרבה.
אותה חתיכה מהנפש שגורמת לנו למשל לכעוס בשאר ימות השנה פתאום נעלמת ואז,מה יהיה,מה אני לא אכעס?איך אשחרר או תשחררו את הכעס שאתם מחזיקים שנים כה רבות כלפי אדם מסוים? זה סוג של פרידה וכולנו יודעים שפרידה היא קשה במיוחד,אפילו אם נפרדים מכעס ששירת אותנו שנים כה רבות נאמנה.

כשאדם כועס ומעדיף להישאר כועס זה בדרך כלל משרת אותו בהימנעות מסליחה ומחילה כי הכעס על מישהו אחר לפעמים הוא כל כך חזק עד שהוא אומר לאגו:"ידידי,אנחנו מחזקים את החזית שלנו מול x ולא נכנעים" ואז האגו עושה עבודה נוספת ,הוא הרי נהנה ,כל המטרה שלו היא להשאיר את הכעס כי הוא ניזון ממנו.

ממה אתם רוצים או מרגישים שאתם חייבים להיפרד הפסח הזה?

אני יכולה לספר לכם שביומיים האחרונים הייתי מאד עצבנית.לא יכולתי אפילו להתחבר לעצמי או לדבר עם אלוהים,היה לי מאד קשה כי ידעתי שמשהו נקרע ממני והיכן שהוא בתת מודע לא רציתי להיפרד כי זה אזור הנוחות עבורי.המקום שנוח לי בו,המקום שמסייע לי כביכול להימנע מלקבל משהו טוב יותר גם אם המשהו הזה כרוך אולי בעבודה קשה ומאומצת ואולי זו פשוט זכייה בלוטו.
אז נכון,היה לי קשה בסופ"ש של שביעי פסח ויחד עם זאת,הרגשתי שהגיע הזמן לשחרר עוד חתיכה,לנפץ עוד דפוס שאני כבר לא צריכה,דווקא במוצ"ש באה לי הצתה מאוחרת:אני חייבת לקבל את המצב כמו שהוא בלי להתעצבן.
בדרך כלל אני מזהה את התובנה הזו כשהדאגות והחששות רק מתחילים .הפעם כנראה אלוהים השתמש בכל סוגי החומרים כדי לקרוע ממני משהו מיותר שישב שנים בנפשי.

אז זהו,הייתי חייבת לשתף אותכם,אני עדיין לא יודעת מי אלה אותכם .אני מקווה שאם את או אתה קוראים את הכתבה הזו תלמדו לקבל את העובדה שהכל קורה לטובה ושיש יד מכוונת והכי חשוב:לאהוב את עצמכם כפי שאתם.רק כשתקבלו את עצמכם,כפי שאתם ותהיו כנים גם עם החולשות שלכם תוכלו לשנות דפוסים ותכונות שנראות לכם לא רצויות.

אז הביעו חמלה למי שאתם,רכות ועדינות והכל יסתדר לטובה.

שיהיה אחלה שבוע,
ליה💓

יום שבת, 4 באפריל 2015

מאילו מיצרים לצאת הפסח הזה?

עברו שנתיים.
שנתיים מאז פתחתי את הבלוג הזה וכתבתי בו לראשונה.
אני שואלת את עצמי מה נשתנה מפסח 2013 ועד היום-פסח 2015? מאילו מיצרים יצאתי? האמת-הרבה.
למדתי לסלוח,לקבל את המציאות,למדתי להבין תיקונים וחוויות.
בתקופה האחרונה אני לומדת להרגיש.
להרגיש ולפתוח את הלב בפני עצמי.
לקבל גם את הרגשות השליליים,לשלוט בהם במקום שהם ישלטו בי,לבטא אותם,לתת להם מקום ואז-לאסוף את עצמי אחרי שאני מכילה את עצמי.
האמת-אני הרגשתי שעכשיו אני צריכה לכתוב.
לא יודעת מי רואה או יראה זה גם פחות מעניין אותי,העיקר החיבור העצמי הזה,שפשוט התחשק לי לכתוב,לפרוק,לספר ולשתף.למרות שאני משתפת מסך דיגיטלי וקר ,המילים הנכתבות כאן מחממות את לבי כי זה כרגע הדבר שאני מתחברת אליו.

הגעתי למקום שאני מוכנה ובשלה לזוגיות והקמת משפחה.פעם רציתי את זה ,בשכל,היום אני רוצה את זה גם בלב,היום אני מ ר ג י ש ה שאני רוצה את זה,מאד,ממש.
אני רוצה להרגיש נאהבת,אוהבת,אני רוצה ליטוף,חיבוק,נשיקה,חיוך,הרמוניה,אהבה.
אני רוצה.

לפעמים זה קשה,כבר נדמה שזה לא יגיע,שזה רחוק,זו הרגשה מייאשת אבל...
אני מרגישה שזה קרוב,שזה כאן,עוד מעט עוד רגע קט ואפגוש את בעלי לעתיד.

להרגיש זה קודם כל להרגיש את עצמי ,אפילו את הכאב על הלבדות כי בודדה אני לא,יש לי את עצמי,אני בלמידה עדיין לאסוף את עצמי ולהכיל את כאב הלבדות,את היעדר הנשיקה והליטוף בבוקר ולפני השינה ואת היעדר הדמות האבהית לבתי נויה המקסימה.

אני אוהבת את עצמי שוב,זו הרגשה נפלאה!בזכות ההרגשה הזו אני מרגישה שהוא קרוב,אני מרגישה שזה מישהו שאני כאילו מכירה כבר מהעבר,מגלגול קודם,שהוא יראה אותי ואני אותו ומבטינו ייפגשו,נרגיש את הצביטה בלב,את ה"זיץ" הזה שמדבר ללא מילים.

היום היו לי כמה רגעים של נפילה,האכזבה מהמציאות הלבדית עלתה והרגשתי את הכמיהה שלי לדבר ,לשתף,להיאסף בזרועותיו של אהובי,חיבקתי את עצמי כדי להרגיש אהבה,חום.

מישהו אמר לי שאני צריכה גבר גבוה ועשיר.כן,אני רוצה בן זוג גבוה .עשיר?בעיקר בנפש.מבחינה חומרית-גם חשוב אבל פחות.הכי חשוב לי שהוא יאהב אותי בכנות,בכבוד,באמון,בנאמנות,שיקשיב,שיתמוך ובקצרה-שאהפוך אותו למלך והוא יהפוך אותי למלכה.
כך אני מאמינה .זוהי זוגיות.
מלך ומלכה שהם גם הורים לנסיכות ונסיכים.
אולי חלק יאמרו שאני חיה באשליה,שאין היום דברים כאלה.האמת,שמעתי את זה כבר היום מאמא אחת של ילדה מהכיתה של בתי:אין היום גבר שישא את אשתו או בת זוגתו על הידיים לסף דלת הכניסה של ביתם החדש.

אבל,זה מה שאני רוצה.

אני רק תוהה:מתי?
מתי הוא יגיע? עוד חודש?מקווה.
אני מרגישה שאני בציפייה לבאות לפעמים ומצד שני ממשיכה בחיים.
לפעמים אני גם אומרת לעצמי:"נו כבר,שיגיע".

אני יודעת שהכל קורה לטובה .

אני מאמינה שאני לומדת לאהוב את עצמי עוד קצת כל יום,לקבל את עצמי עוד קצת כל יום על מנת שכאשר הוא יגיע אני אוהב את עצמי ואתן לעצמי את המרחב המקודש בתוך זוגיות,להישאר ליה .ליה עצמאית,עוצמתית,חופשייה רגשית.

אני מאחלת לכל הפנויים והפנויות השנה למצוא את הזוגיות הבריאה,הנכונה והאמיתית.

אני מודה לאדון היושב במרומים שהוא מלמד אותי מהי אהבה עצמית,מהו חופש רגשי,מהי עוצמה ועצמאות ומה זה לא ללכת לאיבוד בתוך זוגיות.

חג שמח אנשים,

ליה

יום שלישי, 30 ביולי 2013

נותנים-לא תיקחו??


בקישור הבא תמצאו מתנה לשיווק העסק שלך שתסייע לכם לשווק בצורה
> יעילה יותר!
> קלה יותר!
>מהירה יותר!
> נוחה יותר!

מתנה שחוסכת לכם זמן יקר מאחר וידוע לנו כבלי עסקים שזמן פשוט = כסף!
ליחצו על הקישור הבא כדי להגיע למתנה המיוחדת שלכם
https://www.facebook.com/boombuzznet/app_161706767242595

יום שבת, 27 ביולי 2013

"לייק לסטטוס אינו תחליף לרגש- איך נדפקתי וכיצד זה עוזר לי היום "-ליה גולדן


מתוך :
הרצאה בבית חנה חושי, שדרות מוריה 67  חיפה 24.07.13

עיצמו עיניים, חישבו על מצב מסוים בחיים והתחברו לרגש שלכם לגבי אותו המצב:
איך אתם מרגישים כלפי עצמכם ? איך אתם מרגישים כלפי הסיטואציה שהעליתם בדמיונכם?
איך אתם מרגישים מול האדם אשר מולו אתם עומדים?

ועכשיו חומר למחשבה:
מדוע כל כך קשה לנו להביע רגש? אילו רגשות יותר קשה לנו להביע -חיוביים או שליליים?

תחילתו של כל רגש הוא בשכל:כל מחשבה על אדם מסוים, על סיטואציה מעוררת בנו רגש .
הרגש מוביל לדיבור הרגש והדיבור מוביל לפעולה. 
הלב מיועד למטרה אחת : לקבל את כולם ואת הכל באהבה,בפתיחות.
כשאנו עומדים מול אדם, מול סיטואציה מסוימת בכל תחום בחיים ,
הלב מקבל את המחשבות שלנו ואז את הרגשות שלנו כלפי אותו אדם או אותה סיטואציה באהבה-כך זה צריך להיות .

כשאנו רואים אדם מסוים או נקלעים לסיטואציה מסוימת בחיים , 3 שלבי ה"פעולה" הם כדלקמן :
א. לקבל את האדם או הסיטואציה באהבה, גם אם האדם לא נעים, כועס או את הסיטואציה, גם אם היא לא נעימה, לא נוחה, סיטואציה מביכה למשל.
ב.לשאול את עצמינו :מה אנו חושבים על הסיטואציה ואז-איזה רגש מעוררת בנו הסיטואציה.
ג.להביע את הרגש- לאפשר לעצמינו מקום, לאפשר לעצמינו להתבטא במילים, לתת לרגש שלנו לצאת החוצה במקום לספוג אותו פנימה לתוך גופנו.

התנצלותי מראש על כך שהתהליך נראה "טכני" קמעה, תיארתי אותו בצורה כזו מאחר ולרובנו ישנה נטייה "לירות", לשלוף מהמותן, ללא התבוננות, לתקוף כשלא נוח לנו, כשכועסים עלינו, כשלא נעים לנו ולכן עדיף שנתבונן, שנחשוב ונרגיש ונבטא את הרגש שלנו בצורה הכי עדינה, בצורה של עוצמה, של אור לעצמינו כי כך נוכל לשלוח אור לאדם האחר, ללא משקעים ,ללא כעסים, ללא רוגז ותקיפה.

ברגע מסוים בהרצאה, שאלתי את הנוכחים מהם ראשי התיבות של המילה כ א ב ?
ובכן, להלן התשובה :
כ- כעס
א - אשמה
ב-בושה

אלה הרגשות שלרוב קשה לנו לבטא מתוך פחד לפגוע באחר, מתוך חשש להודות ברגשות הללו מול עצמינו או מול האחר, מתוך פחד משיפוטיות וביקורתיות כלפי עצמינו או מסביבתנו-משפחה/חברים/עמיתים לעבודה, מתוך חשש שאולי הרגשות הללו מעידים עלינו שאנו "חלשים", "חננות" בשפת הילדים או מתוך חשש לשבור תדמית מסוימת,אולי נוקשה, שבנינו לעצמינו וכך אנו מעדיפים שהסביבה תראה אותנו.

מבזק חדשות מהיר :
התדמית הזו  מ ז ו י פ ת .
הגדולה שלנו והעוצמה שלנו נמדדת ברגש שלנו מול עצמינו ומול האחר ובהבעתו כלפי עצמינו וכלפי האחר.

אני אומרת : תביעו רגש, כל רגש שעולה לכם כלפי האחר, תביעו אותו בעדינות, באור, קחו לעצמכם מקום , אפשרו לעצמכם , לרגשות שלכם לצאת במילים בקרן אור עדינה , נעימה, מחממת.
לאחר שתקבלו באהבה את מקומו של האדם שעומד מולכם, יהיה לכם קל יותר לעשות זאת כי אז תוכלו לשלוח את קרן האור העדינה , את הרגש שלכם אליו, ללא התקפות, צעקות, כעסים.

כשאתם באים מול האחר ומדברים בשפת הלב ואז בשפת הרגש, האדם מולכם יכול להגיב בשתיקה, יכול להתחיל לגמגמם או שהוא עצמו ידבר מתוך הרגש שלו כלפיכם וכלפי הסיטואציה המשותפת ששניכם נמצאים בה. כשאנו באים מול האחר בשפת הרגש, אתם מאפשרים לעצמכם את מקומכם בביטחה ואין זה משנה מהי תגובתו של השני. אתם דיברתם, אתם הוצאתם, שפכתם , הייתם מאוזנים :


לב-שכל-רגש

יהיו מקרים גם שהאחר יגיב בכעס, בצעקות, בהתקפה עליכם. זה שלו-זה לא שלכם, זה הקונפליקט הפנימי שלו עם עצמו, בלי קשר אליכם, זה רק אומר שהוא אינו מסוגל להכיל אתכם, להבין מה אתם אומרים לו.

הרגש הוא הדבר הכי אמיתי שקיים, הוא לעד יהיה נאמן אליכם ואף אחד לא יכול להתווכח עם הרגשות שלכם כי הרגש בא מתוככם, מתוך האמת הפנימית שלכם, מתוך ההווייה הגבוהה שלכם,אף אחד לא יכול להגיד לכם : "ההרגשה שלך מוטעית" כי כל אחד מאיתנו חווה אנשים וסיטואציות בדרך שונה, כל אחד בא עם נסיון חיים אחר, עם סביבה אחרת, כל אחד בא עם הווייה משלו , לב-שכל-רגש משלו.

במסגרת עיסוקי כעצמאית  בתחום שיווק וקידום עסקים באינטרנט , תפקידי הוא ליצור חשיפה רחבה למוצר או לשירות של בעל העסק . מאחר והשיווק כולו בנוי על רגש - סרטון פרסומת לרכב המכיל בחורה יפה נועצת עיניים בגבר הנוהג ברכב מעלה בכל גבר מחשבה של "הלוואי עליי האוטו הזה,כל הבחורות באות " -למשל ואז עולה רגש של שימחה ובטחון ,קלילות ואושר וכמובן ההורמונים מתחילים להשתולל ואז הגבר עף על עצמו, נוסע לסוכנות,קונה את האוטו ויוצא לכביש לציד דוגמניות. טוב, נסחפתי, זה היה כדי להראות לכם שכאן הייתה התרגשות ולא רגש.

אני מדברת על להביע רגש, לא להתרגש.
התרגשות יכולה להתבטא בover - יתר שמחה, יתר בטחון עצמי, יתר עונג או לצד השני- זעם, תקיפה, שתלטנות, יהירות,שחצנות. 

כשאני באה לשווק מוצר או שירות של בעל עסק, אני מחזקת את הרגש שלו ואז את הצורך שלו באותו המוצר או השירות , אני מתחזקת את הרצון שלו למוצר או לשירות ומראה לו מהן התועלות בעיקר הרגשיות בצריכת המוצר או השירות שלך אם אתה או את בעלי עסק. אני מאפשרת ללקוח הפוטנציאלי להרגיש שהמוצר שלך או השירות שלך ימלאו את החסך שלו ושההרגשה בצריכת המוצר או השירות תהיה נפלאה לאחר צריכתו.

הכל - ב ע ד י נ ו ת 

גברת אחת בקהל שאלה אותי : "ומה עם רגשות חיוביים? לי יותר קשה להביע רגשות חיוביים ,יש לי הורים נפלאים ובריאים, יש לי בן מאמן אישי שמבקש שאומר לו שאני אוהבת אותו,כולם אוהבים אותי" ומכאן הגברת הזו הביאה אותי לסיפור האישי שלי ששם בעצם "נדפקתי" ברגש .
הסיפור האישי והכאוב שלי הקשור בתחום הרגש ואשר ממנו צמחתי להבעת רגשות -
כרגע יהיה מחוץ למאמר הנוכחי, זה יהיה לפעם אחרת אולם אומר לכם מה עניתי לגברת ועניתי לה בשאלה-אופייני ליהודים העונים על שאלה בשאלה :)

"גברתי, למה את הודפת כשבאים לתת לך אהבה?"

הגברת הזו מסתבר אינה יודעת לקבל את האהבה שמרעיפים עליה, קשה לה לקבל את האהבה הזו,קשה לה לקבל קירבה ברגש, לאחר שיחה עמה,היא ציינה כי כאשר מישהו ,אפילו ממשפחתה מגיע לתת לה אהבה,היא מרחיקה אותו בשתי ידיה;
קשה לה לשוחח עם בנה, מאמן אישי במקצועו, המבקש ממנה לשמוע "בני,אני אוהבת אותך".

זה היה חלק קטן ממהרצאה, אני מקווה שנהניתם וזיכרו :


הרגש הוא הדבר הכי אמיתי שיש, הוא הכי כאן ועכשיו,
העבר נגמר,העתיד לא ידוע,
הרגש שלנו הוא הרגע הנוכחי היחיד ,
הרגש שלנו הוא רק שלנו-אף אחד לא יכול לקחת לנו אותו,
אף אחד לא יכול להתווכח עמו.

אני אציין עוד כי ברור שיש סיטואציות בחיים למשל במקומות עבודה בדיון או שיחה עם הבוס, עם עמית לעבודה ששם קשה לנו יותר להתבטא רגשית ויחד עם זאת, אם יש סיטואציה ממש לא נעימה, הרגש שלנו כבר עומד בבטן ואנו חייבים להתבטא, ל ה ת ב ט א  ובעדינות רבה.

אני מאחלת לכם כל טוב, שבוע מצוין והמון הצלחה!

אתם מוזמנים לכתוב לי, לשאול אותי, להתייעץ כאן או בפייסבוק

או במייל :liyagolden2@gmail.com 
בענייני שיווק העסק למייל liya@boombuzz.co.il











יום ראשון, 21 ביולי 2013

ביחד לטוב ולרע


ט"ו באב-יום אהבה שמח!
ליחצו על הקישור לברכה שלי ממני אליכם ליום האהבה:
https://smore.com/7vn3